הציור הסיני מאופיין גם בשפת תמונות אלגנטית במיוחד. לעתים קרובות הוא מציג משהו, אמן סיני מניח תת-טקסט מסוים ברישום. תמונות מסוימות נפוצות במיוחד, למשל, ארבעה צמחים אצילים: סחלב, במבוק, חרצית, שזיף מייווה. בנוסף, כל אחד מהצמחים הללו קשור לאיכות מסוימת של אופי. הסחלב רך ומעודן, הקשור ברוך של תחילת האביב. במבוק הוא סמל לדמות בלתי ניתנת לביצוע, בעל אמיתי בעל תכונות מוסריות גבוהות (Xun-tzu). חרצית יפה, צנועה וצנועה, התגלמות ניצחון הסתיו. מיכהה שזיף פראי פורח קשור לטוהר המחשבות והתנגדות לתלאות הגורל. בחלקות הווגטטיביות יש סמליות נוספת: אם כן, בצביעת פרח לוטוס, האמן מדבר על אדם ששמר על טוהר המחשבות והחוכמה שלו, חי בזרם של בעיות יומיומיות.

קומפוזיציות נוף סיניות מסורתיות עם דימוי של הרים ומים, אלמנטים קדושים המסמלים את עקרונות הזכר והנקבה של היין-יאנג. צבעי מינרלים או דיו שחור משמשים לציור; תמונות מלוות בכתובות קליגרפיות [1].

הז'אנר נוצר בראשית עידןנו, ימי הזוהר הגבוהים ביותר שלו - מאות X-XIII